האם קרה לכם שרציתם להביע דעה אבל העדפתם לשתוק? או שרציתם לגשת להכיר מישהו ולא העזתם? אם כך המאמר הזה בשבילכם.
כך נשארתי לבד
לפני כמה שנים טובות למדתי הנחיית קבוצות. כמה מפגשים לאחר תחילת הלימודים כאשר עוד לא הכרתי כל כך טוב את המשתתפים האחרים קיבלנו משימה להתחלק לזוגות באופן אקראי. כולם, ברגע ששמעו את המשימה, קמו והלכו לבן אדם שרצו להיות איתו בזוג. אני קמתי אבל פתאום הרגשתי שאני פשוט לא יכולה לגשת לאלה שעיניינו אותי. התמהמתי דקה או שתיים ופתאום גיליתי שאנחנו מספר אי זוגי של המשתתפים בקבוצה ואני זאת שנשארה לבד. כולם קיבלו נושה לדון בו ואני הייתי אמורה לשבת לחשוב על כך לבד. ברור שלא חשבתי על הנושא אלא רק על על כך שאני נשארתי לבד. כבר עברו כמה שנים טובות אבל אני זוכרת את החוויה הסופר לא נעימה הזאת בבירור.
הביישנות משתקת וחוויות שהיא יוצרת בשבילנו יכולות להשאיר צלקות להרבה זמן. לכן, אתם חייבים לעצמכם ולאחרים לעשות משהו בנוגע לביישנותכם.
מאיפה באה הביישנות
ביישנות נגרמת מפחד לדבר ולקבל תגובות שליליות או אפילו גרוע יותר- לא לקבל תגובות בכלל. באופן פרדוקסלי הפחד שאנשים יתעלמו מכם גורם להתנהגות שמביאה לכך שאנשים אכן מתעלמים מכם והופכת אתכם ל"בלתי נראים". למה אנשים מפחדים לדבר?
לדעתי הביישנות נובעת משני דברים:
• רגישות יתר לתגובות של אחרים
• וחוסר ביטחון עצמי.
רוב האנשים שחוששים לדבר חוששים למעשה מאיזשהו כאב או מבוכה שהדיבור עלול להביא איתו. ולכן הם משתדלים להימנע ממצבים שיכולים לגרום לכך.
האם אתם סובלים מביישנות יתר?
אבל, לרוע המזל, בעולם של היום קשה מאוד להתקדם בחיים לאנשים שסובלים מביישנות יתר. למה "ביישנות יתר"? כי כולנו מדי פעם מתביישים לפתוח את הפה ולהכניס את עצמנו למצב כלשה. כולנו סובלים ממידת ביישנות מסויימת. (אם אתם לא אז למה אתם קרואים את המאמר הזה?) רק אנשים חסרי מודעות עצמית לגמרי אף פעם לא צריכים להתגבר על ביישנותם. "ביישנות יתר" היא זאת שמתגברת עליכם ולא הפוך.
הגיע זמן שתבינו: אנשים לא מגיבים אליכם אלא מביעים את עצמם
לחלקם הגדול של אנשים שקטים ישנם חוויות מן העבר (במיוחד מהילדות) כאשר הם ניתקלו בתגובה עוינת לדבריהם. הילדים בכיתה שצחקו על משהו שאמרתם, המורה שהתעלמה כמה פעמים מהמילים שלכם, ההורים שכעסו על הניסיון שלכם להביע את עצמכם. אם כך, הגיע זמן שתבינו שהבעיה היא לא שלכם אלא באותם האנשים. למה? כי אנשים לא באמת חושבו עליכם כאשר הגיבו עליכם. לרוב, התגובות של כולנו נובעות לא ממה שאחרים אומרים או עושים אלא הן רק ההשתקפות של מצב הרוח שלנו. קרה לכם שלאותו דבר במצבים שונים הגבתם בצורה שונה לגמרי? אתם נוהגגים על הכביש ומישהו רוצה להשתלב בתנועה לפניכם: אם אתם במצב רוח טוב ויש לכם זמן אתם יכולים להיות מאוד נדיבים ולתת לו להשתלב בכיף. אבל אם אתם עצבניים ממשהו או ממהרים מאוד ייתכן מאוד שתצמדו לרכב שלפניכם ו"תראו לו מה זה!". התגובה שלכם איננה קשורה למה שהאדם האחר אומר או עושה ברגע זה אלא מביעה את מצב הרוח שלכם שקשור להרבה דברים אחרים מן העבר הרחוק והקרוב.
כאשר מישהו מגיב לאליכם בצורה שלישית או מרתיעה אל תקחו את זה אישית. נסו להיכנס לנעליים שלו. הייתכן שהוא פשוט במצב רוח לא טוב, שהוא צועק עליכם כי הוא מתוסכל או רב עם אישתו על בוקר?... זה מדהים עד כמה אנחנו, בני אדם, יצורים שכל עולמנו זה אנחנו עצמנו.
שחררו את החוויות הרעות מן העבר
"אבל הוא באמת כעס עלי אחרי שדיברתי" או " היא באמת אמרה לי שאת זה לא הייתי צריך לומר" תגידו לי. אז נכון, יכול להיות שהיו מקרים שאנשים הגיבו אליכם וזה לא היה טוב. אז מה?כמה זמן תחזרו בראשם לחוויה הזאת? אמרתם פעם משהו לא מוצלח. זה קורה לכולנו. שחררו את עצמכם מהזיכרון הזה, על תחזרו אליו כל פעם מחדש. תקראו קצת על הכישלון ולמה זה לא נורא בכלל. חשבו על המקרים בהם דווקא הצלחתם להתגבר על הביישנות והיה בסדר.
אנשים אחרים בדיוק כמוכם
דבר נוסף שאתם צריכים להבין הוא שאנשים אחרים הם מדיוק כמוכם. כמה פעמים רציתם לשאול שאלה ולא העזתם כי חשבתם שהיא לא שאלה טובה ודקה אחרי זה מישהו אחר שאל את אותה השאלה בדיוק וכולם התעניינו מאוד בשאלה? כולם חוששים ממבוכה או וכולם סובלים לפעמים מחוסר ביטחון. כל אחד במצים שונים פתאום טופס רגליים קרות.
דרך טובה להתגבר על המבוכה
היא להכריז עליה בפני כולם. תגידו: "אני אף פעם לא יודע מה להגיד במצבים כאלה" או " אני חוששת שהשאלה שלי לא טובה אבל אני בכל זאת רוצה לשאול". כיוון שאנשים אחרים בדיוק כמוכם, אחרי פתיחה כזאת הם בדרך כלל יזדהו איתכם יותר (שוב, על סמך הניסיון האישי הדומה) ויהיו איתכם יותר עידינים בתגובות שלהם.
דרך אחרת
היא לזכור שהרי אנשים לא באמת יודעים מה אתם מרגישים בפנים והאם אתם מקטלגים את עצמכם כ"ביישנים". אז באנגלית אומרים: "Fake it until you make it" או בתרגום לעברית: "שחקו אותה עד שתתרגלו". כלומר, כנסו לדמות, שחקו אותה כאילו לא איכפת לכם מה חושבים. תרגלו את זה כמה פעמים וצראו כמה שזה הופך לקל יותר אחרי חמש פעמים.
עוד מילה אחרונה על מי הם הביישנים
כבר מזמן שמתי לב שדווקא אנשים שחושבים יותר, מתבוננים ומנתחים את עצמם ואת האחרים, הם אלה שמתביישים יותר. ודווקא אלה שמדברים חופשי, הרבה פעמים לא חשבו הרבה. אז יוצא שהרבה דברי הבל נאמרים בקול רם וזמן שהמחשבות המעניינות יותר נשארות נסתרות בראשם של האנשים. אז תעשו טובה ועצמכם ולאחרים, תתגברו כבר. Just get over it!
